קאי- (שום בעיה, מקווה שהכל יסתדר אצלך) מיקו עיקמה את הפה והסתכלה על הרגל הפצועה שלך. "כרגע אני זאת שאצטרך להגן עליך כנראה!" היא ציחקקה בעדינות ומשכה את ידיך בהתלהבות לכיוון יציאה מהעיירה שלכם. השמש שקעה והיה חשוך יחסית. פתאום היא בלמה והסתכלה עליך בחיוך נבוך. "רגע. אז שנינו חכמות, אספנו דברים והחלטנו ללכת. אבל... יש למישהו מושג איך מגיעים ליעד שלנו בכלל?" רותם- האישה לקחה מימך את התמונה בעדינות והראתה לבעלה. "הם מוכרים לך?" היא שאלה אותו. הוא עשה סימן "לא" עם הראש. היא החזירה לך את התמונה. "גם אני אף פעם לא ראיתי אותם. כמו שאמרתי לך, אנחנו מכירים רק אנשים שגרים כאן..." היא הסתכלה עליך ונראתה חושבת. "חכי...ולמה נראה לך שהם בכלל נמצאים פה?" שאל אותך הגבר. ריין- אתה ניגש במהרה ונצמד למרפסת. הנוף הלילי של העיר הרהיב אותך. נשבה רוח נעימה והאוויר היה כל כך צח וקריר. העיר נראתה שוממת למרות הלילה. שמעת קולות ורעשים מתהדהדים ברקע מכיוון העיר הגדולה. ניסית להעלים את החיוך שעלה לך על הפנים כשלפתע שמעת את אחד הבחורים פונה אליך. "ברוך הבא לפלורידה" הוא מדבר כמעט בלחש. כאילו הוא לא מצפה שתענה לו או תשמע אותו. "חדש פה?" עידן- סאקה גיחכה בבישנות. "אני לא חושבת שיש צורך בצעד כה קיצוני. אין צורך שתסביר כלום. בשביל זה אני הולכת לשם- כדי לדבר" היא אמרה בביטחון. "לא נורא אם פעם אחת הם לא יקבלו את התרופות שלהם. אף אחד לא ימות מזה...... אני מקווה" היא סיימה בנימת שאלה. לא שמת לב איך מייק לפתע עמד לידך. הוא שם עליך יד ועטף את הצוואר שלך עם ידו הארוכה. "בוא ידידי. אם החלטת שאתה ישן איתנו אני אראה לך איפה נישן" הוא אומר בשמחה. "א-אבא.... אתם לא תישנו שניכם במיטה הקטנה שלך, נכון?" השאלה של סאקה החרידה אותך מעט. עידו- לא נראה שהוא מתייחס לדברייך כלל והוא ממשיך להתקרב אליך בנחישות. הליחשושים של האנשים סביב הולכים וגוברים בדאגה. הבחור התקרב אליך והניף את ידו למעלה כשהוא מחזיק את המוט. הוא עשה זאת בצורה יצוגית מדי והתעכב קצת עם ידו למעלה כך שהיה לך מספיק זמן להגיב...